×
Mikraot Gedolot Tutorial
טור
פירוש
הערותNotes
E/ע
טור יורה דעה קס״אטור
;?!
אָ
(א)  כל דבר אסור ללוות בתוספות בין כסף בכסף בין אוכל באוכל בין אוכל בכסף בין כסף באוכל אע״ג דכתיב נשך כסף נשך אוכל מרבינן כל דבר ופי׳ ר״י חוץ מקרקע כגון שהלוה לו חמשה גפנות טעונות בשש וחוץ מפחות משוה פרוטה והרמ״ה כתב דאפילו בפחות משוה פרוטה אסור מן התורה אבל אין מוציאין אותו בדיינין עד שיהא בו שוה פרוטה אמר רב נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר לי אסור פירוש בשביל המתנת מעותיו נותן לו שכר בין אם דרך הלואה או דרך ממכר או שכירות אלא שאם הוא דרך מקח הוא מדרבנן. (ב)  וזהו אבק רבית אינה יוצאה בדיינין. (ג)  וכתב הראב״ד נהי שאינה יוצאה אם תפש לוה משל מלוה לא מפקינן מיניה. וא״א הרא״ש ז״ל כתב אפילו תפש לוה משל מלוה מפקינן מיניה דאחר שנתנו לוה למלוה הוא שלו. (ה)  ורבית דאורייתא שהוא דרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינין וכן בהלוהו על חצרו ואמר לו ע״מ שידור בו חנם או ישכירוהו לו בפחות וכיוצא בו. (ו)  בד״א שהמלוה קיים אבל אם מת אין הבנים צריכין להחזיר אף על פי שיודעין שהוא של רבית ואם הוא דבר מסויים כגון פרה וטלית צריכין להחזיר משום כבוד אביהם ודוקא שעשה תשובה בחייו אלא שלא הספיק להחזיר עד שמת אבל לא עשה תשובה אין חייבין בכבודו שיחזירו משום כבודו. (ז)  והיכא שבא לעשות תשובה להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלין ממנו ואם אין הרבית שלקח בעין כגון שאינו דבר מסויים אין מקבלין ממנו והמקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא בבא לעשות תשובה מעצמו אז אין מקבלין ממנו שלא לנעול דלת בפני בעל תשובה אבל עומד במרדו מוציאין ממנו בעל כרחו ואפילו בבא לעשות תשובה מעצמו לא אמרינן שאין מקבלין אלא מי שרוב עסקו ומחייתו ברבית לפי שתשובתו קשה אבל במי שעושה באקראי מוציאין ממנו בעל כרחו. (ח)  מי שהיה לו ליתן לחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו חמשה מדות של חטים והיו נמכרים ד׳ בדינר כשבא מלוה להחזירו לו צריך להחזיר לו ה׳ מדות ומיהו אם רוצה להחזיר לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אף על פי שנעשה באיסור. (ט)  ואם נתן לו בדינר גלימא שהוא דבר מסויים צריך להחזירה לו. (י)  ואם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של הרבית ולא היה ראוי לשוכרו אלא בחצי דינר כשמוציאין ממנו להחזירו מוציאין ממנו כל הדינר משלם אף על פי שהוא לא קבל ממנו אלא שוה חצי דינר. (יא)  שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה הקרן ולא הרבית בד״א כשאין הרבית בשטר אלא העדים מעידין שפסק עמו ליתן לו רבית אבל אם העדים מעידין שכלל קרן עם הרבית וכתבו בשטר אינו גובה לא קרן ולא רבית.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) כל דבר אסור ללוות בתוספות וכו׳ ברייתא בריש איזהו נשך (ס:): (ב) ופר״י חוץ מקרקע וכו׳. שם (סא:) בתוס׳ ומשמע מדבריהם דקרקע בקרקע מסופקים הם אי שרי מן התורה ואף על פי שהרא״ש כתב דשרי משמע דהיינו מדאורייתא אבל מדרבנן מיהו אפשר דאסור.
וכתב עוד שם הרא״ש דעבדים ושטרות ליכא למעוטי דלא שייך רבית אלא בהלואה דבר שניתן להוצאה אבל בשאלה לא שייך רבית אלא שכירות ותמיהא לי מלתא דאטו עבדים ושטרות מי לא שייך בהו הלואה שנותן לו עבד אחד כדי שיתן לו אחר זמן שנים אחרים ושטר נמי משכחת לה שנותן לו שטר חוב ממאה זוז כדי שאחר זמן יתן לו שטר חוב ממאתים וכתב הר״ן קרקע אין בה משום רבית מיהו הני מילי בהלואת קרקע אבל בהלואת כסף אם נתן לו רבית קרקע אסור וכ״ה דעת התוספות ע״כ וכ״כ רבינו ירוחם בח״א.
וכתב עוד שהרשב״א חולק על דעת התוספות והרא״ש וסובר דאף בקרקע יש בו רבית:
(ג) ומה שכתב רבינו חוץ מפחות מש״פ כן כתבו התוס׳ והרא״ש שם: (ד) אמר רב נחמן כללא דרביתא וכו׳ (עלה סג:): (ה) וזהו אבק רבי׳ ואינה יוצאה בדיינים (עלה סא:) וכתוב בנמק״י עלה א׳ ד״ג דבבא לצאת ידי שמים חייב להחזיר וכ״נ מתוך דברי הרא״ש והרמב״ן בעלה קמ״ב ד״א בפסקים ונזכר בדברי רבינו בסימן קס״ו. וכ״כ הר״ן (דף צב ע״ב) וכתב עוד שי״א שאפי׳ בבא לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר:
וכתבו תלמידי הרשב״א שזהו דעת הרמב״ן והרשב״א כתב בתשובה דרבית מאוחרת אינו ניתן לחזרה ואפי׳ בבא לצאת י״ש וכ״מ עוד מדבריו בתשובה אחרת דרבית מאוחרת קיל מאבק רבית:
כתוב בסה״ת ח״ב דכל אבק רבית דבשטר מנכה ליה ולא מגבינן ליה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכ״ש האי וכ״כ הרי״ף בתשובה:
כתב הרא״ש בכלל ק״ח סי׳ ט״ו על ראובן שהלוה לשמעון חטים בחטים בשטר ובאו לדין לפני זקן וחייב את שמעון והגבה לראובן שטר של ת״ק משמעון שהיה לו על לוי חזר שמעון וטען שאינו רוצה ליתן לו חטים שהוא רבית והשיב שהדין עם שמעון ואם בשביל שהכריחו הדיין לא נדיננו כאבק רבית שאינה יוצאה בדיינים דהיינו דוקא היכא שפרע מדעתו ועוד שעדיין לא פרע שהדיין נתן לו שטר של ת״ק שהיה לו על אחר עכ״ל וכך הם דברי הרשב״א בתשובה שכתבתי בסי׳ קס״ד וז״ל הריב״ש בתשובה סימן ש״ה אין ספק שאם הגבו ב״ד האבק רבית מן המלוה ללוה לא עשו ולא כלום לפי שטעו בדבר משנה וחוזרין וכן אם הוציא המלוה מן הלוה בע״כ של לוה בדיני עכו״ם גזל הוא בידו ולא אמרו שאין מוציאין אבק רבית ממלוה ללוה אלא כשאכל המלוה מדעת הלוה אלא שבא עתה לטעון עליו מחמת איסור הרבית אבל אם קודם שאכל צעק עליו שלא יאכל והלה מוציא ממנו על כרחו בדיני האומות נראה שגזל הוא בידו ומוציאין ממנו וכבר דנתי כן בסרקסט״ה הלכה למעשה וכן נראה דעת הרמב״ן והרשב״א והראב״ד ז״ל ע״כ:
(ו) וכתב הראב״ד נהי שאינה יוצאה וכו׳ וא״א ז״ל כתב אפילו תפס לוה וכו׳ עלה קמ״א ד״ב וכתב בנמק״י עלה ג׳ ד״א שהרשב״א ור״ן ג״כ חלוקים על הראב״ד והביאו ראיה לדבריהם וכתוב בסה״ת שאף הראב״ד לא אמרה אלא במשכנתא או בזביני דמנפשיה (קאכיל לפירא) אבל רבית מוקדמת או מאוחרת דמדעתיה יהב אי תפס מפקינן מיניה:
וכתב הריב״ש שלא הודו לו להראב״ד אלא אי תפס לוה מפקינן מיניה וכתב הרשב״א בתשובה על דין משכנתא וז״ל אבק רבית אינה יוצאה בדיינים אפי׳ לא פרע עדיין חובו לא מנכינן ליה כלל דכל ניכוי מחובו כאפוקי ממונא הוא ומיהו אם מיחה הלוה במלוה ואמר ליה יודע אני שמה שאתה נוטל ממני רבית הוא ואסור ואף על פי כן נטלו ה״ז אסור וגזל גמור ומוציאין ממנו וכן דן הראב״ד ז״ל עכ״ל אם נתן אבק רבית למלוה ועדיין הקרן ביד הלוה אם מנכין אותו אבק רבית מהחוב כתבתי בסימן קע״ז:
(ז) ורבית דאורייתא שהוא דרך הלואה וכו׳ יוצאה בדיינים פלוגתא דאמוראי (עלה סא: ובעלה ס״ב.) משמע דקי״ל כמ״ד יוצאה וכך פסקו כל הפוסקים וכתוב בנמק״י בשם הרשב״א והר״ן דהא דאמרינן יוצאה בדיינים היינו לומר דכופין אותו משום מ״ע דוחי אחיך עמך ומכין אותו עד שתצא נפשו כדי שיקיים המצוה אבל אין ב״ד יורדין לנכסיו וכן מבואר בדברי הריב״ש שכתבתי בסימן שקודם זה: (ח) בד״א שהמלוה קיים וכו׳ עד אין חייבים בכבודו (עלה סב:): (ט) והיכא שבא לעשות תשובה וכו׳ בפרק הגוזל קמא (בבא קמא צד:) ואע״פ שהתוספות כתבו בשם ר״ת דלא נשנה דין זה אלא לדורו של רבי בלבד הרא״ש לא ס״ל הכי וגם ר״י משמע מדברי התוספות דפליג על ר״ת וגם הרמב״ם כתב דין זה בפ״ד מהלכות מלוה ולוה וכתב הריב״ש סימן תי״ז אע״פ שאין מקבלין מהם הם חייבים להחזיר כדי לצאת ידי שמים אלא שמידת חסידות שלא לקבל מהם כדי שלא ימנע מהם התשובה: (י) ודוקא בבא לעשות תשובה מעצמו וכו׳ עד מוציאין ממנו בע״כ הרא״ש שם עלה קמ״א ד״א והחילוק דבין עושה באקראי למי שרוב עיסקו ברבית כתבוהו שם התוס׳ בשם ר״י אך החילוק דבין עושה תשובה מעצמו לעומד במרדו דחאוהו התוס׳ מ״מ מאחר דנראה בעיני הרא״ש כתבו רבינו: (יא) מי שהיה לו ליתן לחבירו דינר של רבית וכו׳ בפרק א״נ (עלה סה.): (יב) ומיהו אם רוצה להחזיר לו דמיהם וכו׳ הרא״ש עלה קמ״ב ד״ב וגם בעל נמק״י כתבו: (יג) אם נתן לו בדינר גלימא וכו׳ עד אלא שוה חצי דינר (שם):
כתב הרשב״א בתשובה סי׳ תק״ז אגב גררא דענין אחר קרוב אני לומר לענין רבית כן שאילו אמר לו אתן לך י״ב זוזי ברבית ועל תנאי שחצרי שאינה נשכרת אלא בעשרה שתשכור אותה בי״ב דכי מפקינן מיניה לא מפקינן אלא עשרה דהא בעיקר התנאי לא היה יכול זה לקבל כי אם דמי שכירות הבית שאינה נשכרת אלא בעשרה ע״כ ונראה מדבריו דספוקי מספקא ליה:
(יד) שטר שיש בו רבית וכו׳ ברייתא פרק איזהו נשך (בבא מציעא עב.) ופרק המניח (ל:) ופ׳ המוכר פירות (עלה צד) פלוגתא דר״מ וחכמים ופסקו כל הפוסקים כחכמים:
ומה שכתב בין של תורה בין של דבריהם כ״נ מדברי התוס׳ וגם מדברי הרא״ש בהמניח עלה קמ״א וכן כתב הרמב״ם בפ״ד מה״מ:
(טו) בד״א כשאין הרבית בשטר וכו׳ רש״י והתוס׳ פירשו ברייתא זו בשכתו׳ הרבית בהדיא בשטר פלוני לוה מפלוני מאה זוז בכך וכך רבית וכתבו התוס׳ שאם לא היה הרבית מפורש אלא שכלל הקרן עם הרבית וכתב פלוני חייב לפלוני מנה לא הוו אמרי רבנן גובה קרן דהו״ל למיגזר שמא יגבה רבית בתורת קרן דשטר זה שרבית מפורש בו גבי ממשעבדי והעדים לא נפסלו אם הוא רבית דרבנן א״נ אפי׳ ברבית דאורייתא לא תשימון לא משמע לאינשי אלא במלוה ולוה וכן כתב הרא״ש והמרדכי והגהות בפ״ד מה״מ והג״א ג״כ ובעל נמק״י והמגיד בפ׳ הנזכר כתבו סברא זו וכתבו שהרמב״ן מפרשה בשכלל הקרן עם הרבית ולא ידעו העדים באותו רבית אלא שבאו שנים ואמרו כתב ידן הוא זה אבל רבית היה שם או שידעו והיו אנוסים מחמת נפשות וה״ה דאם אין כתב ידן יוצא ממקום אחר שהם עצמם נאמנים לומר לא ידענו כשחתמנו שהיה בו רבית או ידענו אבל אנוסים היינו מחמת נפשות וסברי חכמים דגובה קרן ולא גזרינן שמא יגבה את הרבית בתורת קרן אבל אם יש בו רבית מפורש ולא נאנסו הרי הן נפסלין בכך וכתב ה״ה שדברי הרמב״ן עיקר וכתבו תלמידי הרשב״א לדעת הרמב״ן וליכא לפרושה ברבית מפורש והעדים אומרים אנוסים היינו מחמת נפשות דכיון שאתה רואה שהעידו בדבר אסור אינם נאמנים להכשיר עצמם בטענת כל דהו רבינו בח״מ סימן נ״ב כתב כדברי התוס׳ דהכא ברבית מפורש עסקינן וכאן כתב דבאין כתוב רבית בשטר עסקינן והוא הדין אם כתוב בו רבית מפורש והעדים לא נפסלו וע״ש הדרכים המפורשים בתוס׳ והרא״ש ומ״מ לא ידענא למה לא כתב כאן כמו שכתב בח״מ:
נמצא דהיכא דכלל קרן עם רבית לתוס׳ וסיעתם אינו גובה בשטר זה כלל בשום פנים ולרמב״ן גובה בו ממשעבדי אם לא ידעו העדים הרבית או אם היו אנוסים מחמת נפשות ואם הרבית מפורש בשטר לתוס׳ וסיעתם גובה ממשעבדי דעדים לא מיפסלי אפי׳ אם הוא רבית דאורייתא כי כ״נ מדעת הרא״ש ולהרמב״ן לא גבי ביה כלל דעדים פסולים הם אא״כ העידו עליהם שהיו אנוסים מחמת נפשות:
ודע שכתבו התוס׳ דאיתא בתוספתא המוצא שטר רבית יקרענו בא לב״ד יקרעוהו וכתבו המרדכי והגהות אשיר״י בהמניח והגהות בפ״ד מה׳ מלוה תוספתא זו סתם אלא דמסיימי בהגהות לפי שבעל השטר אובד בקיומו וסתם בעל השטר בכל דוכתא היינו מלוה וא״כ קשה דאדרבה כשיקרעוהו אובד שאם היה קיים היה גובה בו קרן ואם תפרש האי בעל השטר על הלוה קשה דכיון דדינא הוי דגובה קרן מאי אובד איכא ואין לומר דחיישינן שמא שום ב״ד יגבו לו הרבית דהא כיון דברבית מפורש בו עסקינן ליכא מאן דטעי בהכי וי״ל דהכא במאי עסקינן ברבית דרבנן דאיפשר למיטעי ביה אי נמי בעל השטר קרי למלוה כפשטיה וקרעינן ליה דחיישינן לב״ד טועים דסברי כר״מ דאינו גובה אפי׳ קרן וטפי עדיפא ליה עדות הרואים דחשיבא כשטר אפי׳ למיגבי ממשעבדי:
כתב הריב״ש (סי׳ תק״ב) שאלת ראובן שידך בתו לשמעון והתנה עמו שיתן לו ארבע מאות דינרים בנדוניא בשטרי חובות בין קידושין לשבע ברכות ונתרצו שיעשה ראובן לשמעון חוב גמור ד׳ מאות דינרים לפרוע (אותם לד׳) שנים ושיתן לו רבית מהם שמונים דינרים בכל שנה ואתה עשית השטר מן החוב סתם ולא הזכרת בו דבר מהתנאים הראשונים אלא שראובן נתחייב לשמעון בחוב גמור ובהלואה גמורה לתת לו מהם שמונים דינרים פירות בכל שנה אם שטר זה פסול אם לאו תשובה מתוך לשון השטר נראה שהוא רבית קצוצה והרבה שגית בעשותך השטר בלשון הזה שהרי ההלואה הזאת לא היה בה רבית שכיון שהתנו כן קודם הנישואין הרי הוא כתוספת על על הנדוניא ואין זה אגר נטר לי וכ״כ הרשב״א בתשובה (סי׳ תתקכט) שאותם המיחדים חובות ומתנות שאם לא יפרע מכאן ועד יום פלוני שהוא מוסיף על כל ליטרא ד״פ בחדש מותר ואין כאן רבית כי זה כתוספת על הנדוניא כל שהתנה כן קודם הנישואין אבל אח״כ לא כדאיתא בפ׳ איזהו נשך (בבא מציעא עד:) גבי המלוה את אריסיו חטים דיש הפרש בין ירד ללא ירד עכ״ל הרשב״א והיה לך לעשות שטר חוב מכל המעות יחד כאילו היה הכל קרן לפרוע מהם שמונים דינרים בכל שנה וד׳ מאות דינרים בשנה הרביעית או לעשות לו שני שטרות ברצון המתחייבים אחד מארבע מאות דינרים לד׳ שנים וא׳ מט״ז ליטרין פ׳ כל שנה ולא לעשות לו שטר מקרן ורבית שהרי אם יבא לפני ב״ד לא יגבו לו בשטר זה כי אם ת׳ דינרים בלבד ע״כ לשונו:
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tur
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144